יוסף אבן אביתור – משורר פורה ומקורי שפעל בספרד, ולאחר מכן במזרח, בסוף המאה העשירית – נמנה עם גדולי יוצריה של שירת הקודש העברית לדורותיה. בספר זה מתפרסם לראשונה מקבץ מקיף ומגוון של יצירותיו שביסודן מזמורי תהילים: פיוטים לציון מאורעות במעגל החיים, לשבת ולמועדים, ואף סדרת 'שבחות' יחידה במינה המבוססת על חמישה-עשר מזמורי 'שיר המעלות'. יצירות אלה הוהדרו על פי עשרות מקורות, רובם ככולם כתבי יד קדומים מגניזת קהיר, בלוויית חילופי נוסח וביאור מפורט.

חלקו הראשון של הספר מוקדש לעיון בלשונם של פיוטי אבן אביתור ובאמנות השיר המתגלמת בהם. מרקמה הפואטי הייחודי, ה'היפרטקסטואלי' במובהק, של יצירה פייטנית האוצרת בתוכה מזמור מקראי בשלמותו, נבחן בהרחבה לאור תיאוריות בנות זמננו בחקר השיח ובתורת הספרות. עושר יצירתו של אבן אביתור בזיקה למזמורי תהילים נדון לנוכח מגמות מפתח בעולמה של תרבות ישראל במפנה האלף הראשון, כגון הפולמוס הקראי-רבני ועלייתה של שירת 'תור הזהב' בספרד. מתוך כך נפתח כאן פתח להערכה מחודשת של שירת פייטן חשוב ומרתק  זה על רקע תקופתו וברצף תולדותיה של השירה העברית בימי הביניים.